דיברתי עם ידיד שלי על מדיטציה. הוא נראה לי מתוח ומודאג, עובר תקופה מאתגרת. הצעתי לו עשר דקות ביום לשבת רגע עם עצמו ולהתרכז בנשימה.
לא בשבילי, הוא פסק. אני לא יכול. ישר מגיעות המחשבות ונהיה לי בית משוגעים בפנים. אני לא יכול להרגע ככה סתם. רק כשאני עובד אני רגוע.
ואחרת אמרה לי – אני, המנוחה שלי זה בפייסבוק, או בסדרות שאני רואה. ככה אני נרגעת.
אז חשבתי לי שבאמת יש בלבול בין מדיטציה לרוגע. כששואלים אתכם מהי מדיטציה, הדבר הראשון שעולה הוא – רוגע.
אבל רוגע הוא בונוס. תוצר לוואי מיוחד ומיטיב של תרגול מדיטציה (אפילו מדיטציה קצרה של 10 דקות ביום).
המדיטציה עצמה, אצלי לפחות, לרוב רחוקה מלהיות רגועה בעצמה. כן, לפעמים זה ממש נעים. ויש הרפיה עמוקה של הגוף והשרירים. אבל לרוב יש אפיזודות שלמות בהן, דוקא בגלל שאני יושבת עם עצמי בשקט ומקשיבה פנימה, הכל בפנים צועק.
כל מיחוש גוף מציג את עצמו בשמחה, כל מחשבה חופרת את עצמה בסחרור.
הלימוד הגדול של המדיטציה הוא התגלית שיש לנו את היכולת לבחור איפה תשומת הלב שלנו ממוקדת. התגרול במדיטציה הוא להבחין בכל מה שמבקש תשומת לב ברגע הזה – גירויים מבחוץ כמו נביחה של כלב, או קור, גירויים במפנים כמו מחשבה, או מיחוש גוף – ולבחור למקד את תשומת לב בגורם אחד – למשל תנועת האוויר פנימה והחוצה בזמן הנשימה.
כדי לאפשר לנו להמתקד בצורה הטובה ביותר אנחנו מזמינים את עצמינו להרפות. להרפות ממתחים בגוף, ומסיפורים על עבר ועתיד, ומהתעסקות בפתרון בעיות היומיום שלנו.
ועדיין כל ההרפיה הזו היא לא המטרה אלא האמצעי ללמידה העמוקה של היכולת לבחור בחירה חופשית ונוכחת – איפה אני מניחה את תשומת הלב שלי עכשיו.
ככל שנתרגל את זה יותר, כך נוכל ליישם את זה בחיי היומיום שלנו.
וזה הכלי שיאפשר לנו להיות מחוברים לעצמינו ופחות תגובתיים. יותר בחופש פנימי, פחות בקורבנות מול העולם.
ולכן פייסבוק או אינסטוש או סדרות זה לא מדיטציה. זה בהחלט הרגעות אבל זו לא מדטציה. ולכן מדיטציה יכולה לעיתים להיות מאד סוערת אבל תמיד תמיד תבוא אחריה הקלה, כי כל מה שסער בזמן הישיבה, קיבל את המענה שהוא חיפש וזה – תשומת הלב המלאה שלכם. ועכשיו הוא יכול להניח לכם.
ולכן מדיטציה, אפילו קצרה, יומימיות, מחוללת שינוי שהוא לא פחות מנס.
מנסיון.
