איפשור זוגי בשיטת העבודה

עבודה זוגית בשיטת העבודה

יש משהו נוגע ללב בלשבת עם זוג ולגלות ביחד
כמה מהקושי, הכאב והתסכול שמלווה אותם –
כמה מזה זו בעצם אי הבנה אחת גדולה.
ההסכם הזוגי הוא גם, בבלי דעת, הסכמה להיות הטריגר אחד של השני
בהמון דברים קטנים.

מעצם הקרבה והאינטימיות אנחנו מאותגרים במקומות הכי שמורים שלנו.
השילוב של התגובתיות שפורצת מאיתנו עם האהבה שלנו לבן/בת הזוג
יכול להיות מבלבל ואפילו משתק.

וכך קורה שאנחנו מחביאים חלקים שלנו לטובת הזוגיות.
והזוגיות הזו הופכת להיות מזבח שזולל קורבנות.
לטובת "אני לא רוצה שהיא תכעס עלי", "אני רוצה שהוא יהיה מרוצה",
"אם אראה את עצמי באמת לא יאהבו אותי", "אני לא מספיקה כמו שאני",
ועוד ועוד אמונות – אנחנו שולחים חלק מאיתנו לקיים את הזוגיות.
ואת החלק האחר אנחנו מסתירים.

ההסתרה הזו עולה לנו במחיר כבד. היא קשה, מכאיבה ודורשת המון אנרגיה.
ההסתרה הזו היא בגידה מתמשכת בעצמי.
במשך השנים היא הופכת למרמור, כעס ותחושה של חיים בכלא.
כל זה יופנה באופן טבעי לבן הזוג.

אנחנו באמת מאמינים שהם אלו שמצפים מאיתנו להקרבה הזו.
אנחנו עיוורים לאמונות ולפחדים שלנו שיוצרים את הכלא של עצמנו.

בעזרת ה"עבודה, אני יושבת עם זוגות, כשהם מגלים אחד בנוכחות השני/ה את הפחדים העמוקים שלהם, את המקומות בהם הם הקריבו את עצמם, את הכמיהה המשותפת לאהבה ותמיכה.
כמה נוגע ללב זה לשמוע אותו אומר – אני מפחד שתכעסי עלי.
ואותה אומרת, אני יודעת, אני מפחדת לכעוס.
אני מפחדת שלא תרצה אותי כשאני כועסת.

וביחד הם מבינים – מותר לו לפחד, מותר לה לכעוס – להכל מותר להתקיים.
היא לא הכתובת לפחד שלו, הוא לא הכתובת לכעס שלה.
והפחד של שניהם אומר אותו הדבר – אנחנו אוהבים ורוצים להרגיש מוגנים ובטוחים – אחד עם השניה.
ללמוד להכיל, לאהוב ולפרגן ביחד לכל החלקים של מי שאנחנו.
ללמוד זוגיות אמיתי מהי. זוגיות שבה אפשר להיות ביחד ולבד וביחד לבד.