התמכרות ושיטת העבודה

"אני לא הפסקתי לעשן, אני עשיתי את העבודה, והעישון עזב אותי" – ביירון קייטי

התמכרות לאור שיטת העבודה

הנחת היסוד של שיטת העבודה היא שאין שום דבר בעולם הזה שלא נמצא כאן עבורינו. כולל התמכרות. 

כלומר, התמכרות היא לא אויב. 

גם ההתמכרות הופיעה כניסיון לחיפוש אותנטי ובתקווה למשהו טוב יותר. 

בשיטת העבודה אני עובדת עם האדם ולא עם ההתמכרות. 

כשמזמינים את ההתמכרות להתבוננות ללא שיפוט, נרצה לברר מה היא באה לשרת?

מי אתם ומה בכם מבקש מענה? מה אתם מנסים להשיג או לפתור  ע"י ההתנהגות ההתמכרותית?

החקירה – ארבע השאלות וההיפוכים – נותנת לנו דרך עדינה לבירור וזיהוי מהו הצורך שהוביל להתמכרות. 

עם התכנים האלה נעבוד. ולרגע מבורך קצר, נשים בצד את הרצון שמשהו ישתנה. 

הבירור הזה משיב את תחושת העצמיות האבודה, את היכולת להרגיש, לחוש ולבטא מבלי לברוח.  

התוצאה היא שההתמכרות מאבדת אחיזה. מגיע רגע, אולי מהר ואולי לאט, שבו אין עוד צורך בהתנהגות ההתמכרותית. 

כמו שקייטי מספרת – היא עשתה את העבודה על אמא, אבא, אח, ילדים, ולא נזקקה יותר לסגריות. מעולם. 

על התמכרויות

לפעמים נדמה לי שכולנו מכורים. למשהו. 

לא כל ההתמכרויות מזיקות בהכרח. אבל כולן מצביעות על אותו הדבר – 

מקומות בתוכנו שאנחנו לא רוצים לפגוש, רגשות מאיימים להציף, אי נוחות שמבקשת בריחה. 

התמכרות היא חיפוש אחר הקלה, מזור מכאב, חוסר שליטה, ייאוש, בדידות, אשמה – כל קשת הרגשות שאנחנו מכנים שליליים. 

בעיקרה אפשר לראות בה אסטרטגיית חיים עם תקווה לתוצאה חיובית. 

מה מאפיין התמכרות? 

  1. התוצאה החיובית אכן מגיעה אבל לזמן קצר מאד.
  2. יש להתנהגות גם תוצאות שליליות, ולעיתים הרסניות מאד.

זה שילוב אכזרי. אכן יש הקלה אבל המחיר גבוה, מאד. כשהצורך בהקלה מיידית עולה על הפחד מהמחיר, הבחירה לשמוט את ההתנהגות היא כמעט בלתי אפשרית.  

יש התמכרויות גלויות לעין – למשל אלכוהול, סמים, סיגריות, אכילה. 

ויש את אלו הסמויות – למשל עשיה, עבודה, כעס, מרירות, סדרות – רגשות באופן כללי.

וההתמכרות המאפיינת את המין האנושי בעידן המודרני – התמכרות לחשיבה

מי שמכור יודע שהוא מכור. אנשים מכורים יספרו לעצמם שיש להם בחירה ושהם יכולים להפסיק בכל רגע. 

באותה נשימה הם יגידו שהם בעצם לא יכולים, או לא מעונינים – לא עכשיו.

אנשים מכורים יסתירו את ההתנהגות שלהם, אפילו בפני אדם אחד.

הסתרה היא חלק מהותי בהתמכרות. 

מה קורה בתהליך בשיטת העבודה

התרגול של שיטת העבודה הוא הדרך הביתה, לעצמכם. 

בסבלנות ובעדינות, ניקח להתבוננות רגעים מכאיבים. 

דרך החקירה – ארבע השאלות וההיפוכים, דרך דפי השיפוט שלכם, תיווצר בהירות באשר למה קרה לכם באותו הרגע. הריפוי מתרחש בחיבור המחודש הזה לעצמי. 

שוב ושוב אני רואה עד כמה התרגלנו להתבונן החוצה. אני שומעת אנשים מתארים סיטואציות חיים מכאיבות, קשות. התיאור סובב סביב  מה קרה שם בחוץ (מה נאמר, נעשה, התרחש). לצד זה יש נסיון – לעיתים רב שנים ולרוב עקר – להבין ולנתח את מה שקרה. 

בעזרת שיטת העבודה תלמדו להפנות מבט אל עצמכם. התנועה הזו, של התבוננות במה קרה לכם – היא מהפכנית. כל עוד אתם מנסים להבין מה קרה שם בחוץ, אתם מדלגים על האדם החשוב באמת – אתם!

ביחד, אנחנו מפנים זמן לשמוע אתכם – מה האמנתם וחשבתם באותם הרגעים, איך הגבתם כשהאמנתם לפרשנות שלכם. וכשכל זה מקבל ביטוי והקשבה, השאלה הרביעית מזמינה אתכם לבדוק מי תהיו באותם הרגעים, ובלי המחשבות ששמתם עליהם אז. 

ניתוק מול חיבור

ההרגל החברתי שלנו הוא ניתוק מהרגשות שלנו. שיטת העבודה מלמדת אותנו להכיר ולזהות את הרגשות שלכם, לפנות להם מקום, להכיל אותם ולצמוח איתם.

עם כל מפגש ועם כל תרגול, תגלו מחדש שאתם יכולים להיות מקום בטוח עבורכם. 

ככל שתשלחו עוגן לחיבור הפנימי שלכם עם עצמכם, כך יווצר מרחב שבו להכל מותר להתקיים – כל רגש, כל מחשבה. כל זכרון וכל תגובה. 

ככל שתלמדו, בעזרת שיטת העבודה, להגיד כן לחיים, כך יבנה חוסן פנימי.

התוצאה היא – פחות צורך בבריחה והקלה. 

כי יש מקום. יש מקום להרגיש כאב, ובדידות ומצוקה וייאוש. 

כל אלו מקבלים הקשר חדש – אלו סימני חיים בריאים של בני אנוש על פני האדמה הזו. 

וזה מבורך. 

השיחה על התמכרות שלובה בשיחה על טראומות. 

החיים של כולנו רצופי טראומות, לא כולן מובהקות. על רובן אנחנו "מחליקים", מתגברים בעזרת כוח החיים שמקיים אותנו. 

אחת מהדרכים להתמודד עם טראומה היא ניתוק מהעצמי. 

כשהניתוק הופך לדרך חיים, כשלא נבנה הרגל בריא של שיח פנימי, של ביטוי רגשות,

כשהרגשות הופכים להיות מפלצת מפחידה – נוצרת חוייה חיים של שיתוק וחרדה.