הבנות שלי לא מתחברות לשיטת העבודה שהיא משוש חיי, כמו שאתם יודעים.
אבל זה מוטמע ביומיום שלנו באלף ושתיים דרכים.
חוץ מהשמחה שיש להן כשהן מחזירות לי "אמא האם זאת האמת", על אמירות שגרתיות כמו "את צריכה לרדת מהטלפון שלך", או "את צריכה ללכת לישון",
יש גם חניכה עמוקה בדרכי החיים שהיא לא ישירות תרגול העבודה, אבל בהחלט תוצאה של הלימוד העמוק שלי.
ההתכתבות התמונה – הילדה התבקשה להביא משו לביהס ושכחה. נזכרנו כשהיא כבר היתה בדרך. כמובן שהיא בקשה שנגיע לביהס ונביא את זה ונגבה אותה. אבל זו לא היתה אפשרות.
זו היתה הזדמנות ללמוד איך להביא את האמת הפשוטה – שחכתי – ולפרגן לאחרים את התגובה שלהם, מבלי לקחת את זה על עצמה.
ורק אוסיף שההערה האחרונה – להגיד לה בלב כמו לפעוטות – לא היתה בכלל מכוונת להקטין או להתנשא, אלא באמת לפנות מקום לזה שאם המורה מרגישה כעס, אז הילדה יכולה להבין את זה ולהיות עם זה בשלווה ובאמפתיה.
