ההיפוכים מגיעים אחרי ארבע השאלות. בהיפוכים אנחנו לוקחים את המחשבה שחקרנו והופכים אותה בשלושה אופנים יודעים מראש. ההיפוכים הם לא הזמנה לאלתור. הםא מובנים ויש להם תבונה משל עצמם. עם כל היפוך, מתוך המדיטציה, נחזור לסיטואציה המקורית ונמצא דוגמאות לאיך גם ההיפוך הזה יכול להיות פרשנות נכונה ואמיתית למה שקרה שם, לפעמים אפילו יותר נכונה מהמחשבה המקורית.
אתמול מישהי אמרה לי שהיא קראה על ה"עבודה" ועשתה מחקר קטן ואיפשהו היא שמעה שההיפוכים לא באמת חשובים.
שעיקר העבודה זה ארבע השאלות. הזדעזעתי כראוי, באופן פוצי לחלוטין. ואחכ, כשנרגעתי, נזכרתי שבעצם גם אני חשבתי ככה די הרבה זמן.
שאלה 3 היא עסיסית. יש בה דרמה. יש שם אפשרות למסע של מיני פסיכולוגיה ויש בזה המון סיפוק כמעט פיסי. ושאלה 4 מביאה אותי לקתרזיס ושלווה ומי צריך יותר מזה?
מי מכן שלמדה איתי שמעה אותי מספרת את זה (אני מאמינה). בקיצ, היום אני מבינה שההיפוכים הם חלק בלתי נפרד מהשלם המושלם שה"עבודה" מביאה. יש בהם תבונה מפעימה.
אחרי שנתנו מלוא הכרה למצוקה ולרגש ולמטען הפנימי שמגיע עם המחשבה, ואחרי שחווינו אפשרות אחרת להיות בתוך הסיטואציה – עם ובלי דיאלוג עם מה שמתרחש, או אז ההיפוכים.
ההיפוכים מחזירים אותנו ישר חזרה לתוך החיים. אנחנו לא רק מתרגלות את העבודה על "יבש", אנחנו ממש חוזרות לסיטואציה ומוזמנות להרחיב את התודעה שלנו ולראות את המציאות אחרת. לשים פרשנות חדשה ולהאמין בה. למצוא את ההוכחות והסימנים לפרשנות הזו. למצוא את המקום הפנימי בנו שממש מאמין לזה. באותנטיות. לא רק איך המחשבה נכונה לגבי עצמי, אלא ממש לראות איך גם ההיפך הוא הנכון.
כמו בהולוגרמה שעם שינוי הכיוון מתקבלת תמונה אחרת.
התנועה הזו מפרקת את האחזיה של האגו ומלמדת אותנו להרגיש שלמות ובטוחות ללא הסיפור שלנו. לא עוד היאחזות ומגננה, אלא חופש.
